הילד שבפנים והילד שמלפנים / הודי ברויטמן

כסטודנטים פעילים במלגות ובעשייה חברתית בסביבת המגורים שלנו אנחנו נפגשים עם ילדים. ילדים בגילאים שונים, שמצבם בבית לרוב לא ברור לנו, הם סגורים, מסוגרים ולפעמים גם בועטים בנסיונות שלנו להתחבר. פוגשים אותם במסגרת בית הספר כשהלחץ החברתי משפיע או חוויות סמוכות למפגש. מגיעים אליהם  במסגרות אחר הצהרים כשהחבל משוחרר והם רק רוצים לפרוק מעט ממסגרת או מעול שהם מרגישים בבית. המפגש יוצר סביבו הרבה חוסר וודאות, איך אתמודד, אין לי סבלנות, רק להעביר את הזמן כדי להספיק לסיים את השעות. מרגישים את המועקה של המפגש ומרוקנים מכוחות אפילו עוד לפני שהילד בקרבתנו.

הילדים שצמאים לתשומת לב, להכוונה, לאהבה, תמיכה והקשבה. מבוהלים בדיוק כמונו ממפגש עם אדם חדש שיכול לאכזב או לפגוע. שאולי כבר חוו אובדן או פגיעה מאדם מבוגר שלא רואה אותם בגובה העיניים ובלי כוונה מוביל את הילד לחוסר בטחון וחוסר אמונה בעצמו. בדיוק כאן אנחנו לעיתים מפספסים את הנקודה המשמעותית והגדולה. נמצא מולנו ילד, ילד שהעולם שלו מורכב מרגשות אינסופיים, מרצון הקשרות, צורך בתמיכה ודוגמא אישית. אנחנו לא מכירים את הרקע שממנו הילדים מגיעים, ולעיתים לא מקדישים לכך תשומת לב. עולמו הפגיע של ילד באשר הוא, גם ללא רקע בעייתי או מורכב על פניו. אל מול הרצון לגייס את הילד למטרת למידה או הספקים, מאבדת את הנקודה שבה אפשר ליצור קשר ומתוכו עשייה משותפת.

בואו רגע נציץ לעולם של הילד, מי הוא, מה הרקע שהוא מגיע ממנו, מה המצב החברתי שבו הוא נמצא, מה הוא חושב על עצמו. להתחיל כל ממשק בשיח וגם לשתף. לחשוף את עולמנו כדי ללמד מהי אינטראציה בריאה. הרבה מהשאיפות האישיות שלנו הוא ליצור שינוי, עשייה שאנו כמהים אליו. דבר שיכניס לנו אפשרויות או יקדם אותנו באופקים שונים. אבל מה עם עולמו הקטן של הילד.שבו אנחנו משקיעים מזמננו- למרות התמורה והמחוייבות. עולמו אומנם קטן ביחס למקום שבו אנחנו נמצאים אבל הוא עולם, עולם ומלואו. אדם קטן שנושא אלינו עיניים. רוצה לחוש את הכוח שלנו, העוצמות, היכולות שלנו, לשאוב משהו מאיתנו כדי להתעשר בתחושת מסוגלות. בואו נכיר בו, אותו. נבחר לא להתעלם מהעובדות הקיימות בשטח ונתעשר באהבה אנסופית שרק ילד יכל להציע. שאולי נכווה, שעבר אובדן של אמונה ונאמין. נאמין בו על הנסיונות שלו להיות טוב יותר, על יכולות לא ממומשות ועל חוסר בבטחון עצמי ונהיה. נהיה שם עבורו, נשאיר את המועקות שלנו רגע בצד, נסתכל לו בעיניים ונדע שאנחנו כאן בשבילו, למשך שעתיים שלמות. מרוכזים בעולם ומלואו של ילד שזקוק להכוונה ואהבה.

במהלך ההתנסויות הרבות שלי מול ילדים אני חווה התנהגויות אגרסיביות, התנהגויות מתריסות, אל מול חיבוקים ורצון למגע, להקשבה ושיח. כל ילד והמורכבות שלו בדיוק כמונו, האנשים המבוגרים. אני מאמינה במקום שלנו שבו אנחנו נותנים דוגמא לכך שהכל אפשרי רק אם חולמים. לתת מקום לחלומות ושאיפות. להיות שם דמות של אח גדול, תומכת מכילה ומכווינה. לתת לו להגיש שאין דבר שיעצור אותו, גם לא השיעורים המעצבנים בהיסטוריה או חוסר הצלחה בתרגילים בחשבון. הכל אפשרי כל עוד נותנים מאמץ. מאמינים בו כדי שיכול להאמין בעצמו. לתת לו את אור הזרקורים כמו שכל אחד מאיתנו צריך.

נזכר בעצמנו ילדים, נחקור את עולמנו אז, את הדמויות החינוכיות והלא חינוכיות. את החשיפה שלנו לעולם בצעדים הראשונים שלו. כמה פגיעים היינו, כמה זכרונות קשים וטובים, מעצימים ומורידים. איך המורה אמרה לנו את הדבר הזה או השני שנתן לנו להרגיש הכי טובים או ברצון להיבלע מהאדמה. אנחנו בדיוק שם, בתפר בין הדמות של המורה הדורש לדמות מכילה. בואו נהיה מורים לחיים, נתגייס בכוונה לתת כלים, ללמד דבר או שניים על התמודדויות, על משא ומתן, על התנהלות בחיים החברתיים. נכיר בכך שהצלחות לימודיות מתבססות על פניות נפשית ורגשית אז נכיר במאמץ הרגשי שאנו עושים כבסיס להצלחות רבות של הילד.

השקעה יצירתית קצרה מעצמנו, ביצירת תקשורת חיובית, מכילה ואמיתית יכולה ליצור שינוי. להפוך את המפגש למשהו משמעותי לשני הצדדים רגע ללמוד להקשיב ולקבל בחזרה. להתחבר לעצמך ולהתחבר אל הילד. לא להתסכל מעל הילד אלא להתבונן בעייניו ולראות אותו.

"נמצא האדם בתחומי תהליכי החינוך כל ימי חייו, אם כחניך ואם כמחנך: הוא חניך במידה שהוא מושפע מגורמים שונים הנתונים בסביבתו, והוא מחנך במידה שהוא עצמו גורם משפיע בסביבתם של אחרים.." צבי אדר.

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל

צור קשר