סיפור אהבה מהמכולה הקרובה / בר עומר

"מהיום השני כבר אמרתי לאמא שלי שאני מתחתן איתה" – סיפור אהבה מהמכולה הקרובה

סתיו שרף (26) ומרו פנקסוץ' (30) עברו להתגורר השנה בכפר "הבנים" בלוד. סתיו הוא סטודנט לחקלאות שהתחיל השנה את לימודיו בפקולטה לחקלאות. מרו, אשתו הטרייה, למדה משפטים, פסיכולוגיה, טיפול אלטרנטיבי ואסטרולוגיה. הם חיים יחד בארץ כמעט שנתיים, והעובדה שהופכת את סיפור האהבה שלהם ללא שגרתי היא ההצלחה שלו, כנגד כל הסיכויים. סתיו הישראלי ומרו הארגנטינאית הכירו בפרו וארבעה ימי היכרות הספיקו להם להבין שזה זה. את החתונה, למקרה ותהיתם, הם תכננו בארבעה חודשים בלבד.

גילוי נאות: סתיו ומרו גרים שתי קומות מעליי, הסיפור שלהם ריתק אותי ולא היה לי נעים לחטט. כשהחלטתי לכתוב עליהם, סוף סוף היה לי תירוץ לנסות ולגלות את סוד ההצלחה שלהם. אז עשיתי את מה שכל רווקה אחרת הייתה עושה: הלכתי להתבוסס קצת ברומנטיקה שניגרת להם מהמכולה.

איך הכרתם?

הצד שלה-  "נסעתי לטיול של שבועיים בפרו עם אחותי, ויומיים לפני הטיסה שלי הביתה, החלטתי להישאר. עזבתי את העבודה ואת כל מה שהיו חיי ונשארתי. התלבטתי לאן להמשיך ורציתי להיות בים, אז הגעתי לפראקס (עיירת חוף שכוחת אל) ואחרי שבוע בערך, סתיו הגיע. חברה מהעבודה שאלה אם פגשתי את הישראלי החדש עם העיניים הכחולות הגדולות (צוחקת)… התחלנו לדבר ולבלות ביחד. אחרי שלושה שבועות, נסענו ביחד ללימה, ואז נאלצנו להתפצל. זו הייתה פרידה מרגשת כמו בסרטים,  סתיו הוא לא אדם שמחצין את רגשותיו אבל הוא בכה, וניסה להסתיר זאת עם משקפי שמש. לא ידענו אם נראה אחד את השנייה שוב. ("אני ידעתי" סתיו קוטע אותה). לאחר מכן חזרתי לארגנטינה. סתיו הודיע לי שהוא מגיע ונשאר איתי שם שנה. וזה רק הפרק הראשון בסיפור…"

הצד שלו- " אני הייתי בקוסקו באותו זמן, חיפשתי עבודה והפנו אותי לפראקס (אותה עיירה שכוחת אל). חברים שלי ניסו לשכנע אותי להישאר, אבל הרגשתי מן תחושה כזו שמישהו צריך אותי. אחרי נסיעה של 16 שעות הגעתי, ונשכבתי על הערסל ליד הבר בשעה שש בבוקר. היא באה בשמונה לפתוח את הבר. ראיתי אותה מסתובבת בהוסטל הלוך- חזור, מארגנת את הבר, והיה לי ברור שמשהו יקרה, רק לא ידעתי מה ועדיין לא דיברנו. ביום למחרת ראיתי שהיא עובדת בבר. החלטתי להתיישב על הבר ולפלרטט. הייתי בטוח שממש הולך לי, מה שאח"כ התברר כלא מדויק כי היא אמרה לי בדיעבד שזה היה  נוראי  (צוחק). במהלך השיחה היא אמרה לי שהיא הייתה צריכה שמישהו ידבר איתה. זה התחבר לי עם ההרגשה שלי, כמו שאמרתי לחברים. אחרי ארבעה ימים כבר אמרתי לה שאני אוהב אותה."

איך הגבת? מה חשבת?

-"באותו זמן לא אמרתי כלום אבל שעתיים לאחר מכן כבר אמרתי לו שאני גם אוהבת אותו".

-"אני ידעתי מההתחלה. מהיום השני ביחד כבר אמרתי לאמא שלי שאני הולך להתחתן איתה"

מה אמא שלך אמרה?

-היא אמרה בזמנו שאם זו אהבה זו אהבה, ורק שתהיה יהודייה (צוחק).

מתי את ידעת שזה זה?

-"בהתחלה טיילנו והיינו בבועה. זו לא הייתה שגרה. ידעתי שיש לי חיבור מיוחד איתו. לא ידעתי אם אני הולכת להיות איתו לנצח, אבל ידעתי שיש בינינו משהו אמיתי. היו לנו רגעים קשים, כשחיינו בארגנטינה היה לו קשה להסתגל ואפילו נפרדנו למס' חודשים. הוא היה צריך לחזור לישראל מעכשיו לעכשיו. ניתקנו כל קשר וגרנו בקצוות שונים של העולם. ידעתי שאני אוהבת אותו, אבל הוא עזב בפתאומיות והיינו כל כך רחוקים. לא ידענו מה הולך לקרות ואז אני טסתי לישראל. לאט לאט התקרבנו שוב".

מתי הצעת לה נישואים ? ואיך?

-"יום אחד היא אמרה לסבתא שלי שאנחנו חושבים על תאריך. אני שמחתי כי מבחינתי היא רק הייתה צריכה להגיד את המילה, אבל לא רציתי להלחיץ אותה. אז חיפשנו תאריך".

-"לי לא היה חשוב להתחתן, כי המשפחה שלי והחברים לא פה וגם כי בעיניי זה לא מייצג הרבה. אם אנחנו ביחד אנחנו ביחד".

מה ההורים שלך אמרו כשסיפרת להם על סתיו?

"לא סיפרתי להם עליו עד שהוא היה אמור להגיע ונורא התרגשתי. אף אחד לא האמין שהוא יבוא, כולם מסביבי חשבו שהשתגעתי ושהמצאתי סיפור. הם דיברו ביניהם על מה יהיה אם הוא לא יבוא, ופחדו שאתבאס. אבל הוא בא. וזה היה שונה להם כי הוא לא דומה לגבר הארגנטינאי הטיפוסי. למשפחה שלי זה היה מוזר בהתחלה שהוא ישראלי מבחינת הביגוד, השפה ופשוט איך שהוא. לקח להם זמן להכיר אותו כפי שהוא באמת, מתחת למנהגים ולמנטליות הישראלית. כל המשפחה שלי אוהבת אותו מאוד."

הרגשת את השוני גם ביניכם?

"אנחנו אף פעם לא נזכה לתנאים זהים מבחינת הסביבה שלנו, כי כשאנחנו בישראל אני רחוקה מהמשפחה, מהחברים שלי ומכל החיים שלי, וכשאנחנו בארגנטינה – לו אין את כל זה."

אז איך אתם מתמודדים?

(צוחקים)

"זה לא קל. עכשיו אני לומד חקלאות כי זה מקצוע שמאפשר לזוז בעולם, וזה אחד השיקולים. אני מאמין שיש סיבה שאנחנו כאן עכשיו ולא בטוח שנהיה פה לנצח. קשה לי להיות רחוק מהמשפחה שלה, אני ממש אוהב אותם. לא מזמן חזרנו מחופשה אצל המשפחה שלה, ובזמן שהיא הייתה עם החברים מהבית ובכל מיני סידורים, אני נהניתי מזמן איכות עם המשפחה שלה והרגשתי מאוד בנוח לשבת בפיג'מה ולשתות מאטה עם אמא שלה, שטיפלה בי כשהייתי חולה. אני חלק מהמשפחה, מרגיש בבית ומדבר איתם בספרדית."

איזו עצה הייתם נותנים לזוגות בתחילת דרכים שמתמודדים עם כל מיני פערים או קשיים? או אפילו לרווקים שבינינו, נראה לי שאתם מוסמכים…

-"קודם כל , כל הכבוד למרו שהבינה את כל זה.. זה היה קשה!"

-" אני תמיד ידעתי שעד לא אמצא מישהו שבאמת אדע שאני יכולה להרגיש בטוחה לשתף במחשבות, לצחוק ובאמת להתחבר,  אני לא אתפשר. הדבר שהכי חשוב לי זה להיות כנה עם עצמי. שום דבר לא קורה במקרה. אתה יוצר את מה שקורה לך. לפעמים זה קשה, אבל גם ברגעים הכי קשים כשהייתי לבד, תמיד ידעתי שעד שלא אמצא את זה -לא אתפשר. הדבר שהכי חשוב לי בקשר זו תקשורת".

-"מבחינתי, אני למדתי זה שיש איזו ציפייה שהיא לא מציאותית כלפי זוגיות וגם כלפי החיים: תמיד שיהיה כיף וסבבה וטוב ושתהיה התאהבות. וכשזה לא היה זה אז אמרתי 'מה זה?! את זה אני רוצה?!'. צריך לדעת שזו ציפייה לא מציאותית ולעבוד גם כשזה לא כיף. אצלנו אין דבר כזה שיעברו יותר מיומיים בלי ללבן דברים, אנחנו גם לא יכולים ללכת לישון כועסים. אז העצה שלי היא לתקשר, להיות סבלניים ולא לצפות שהכול יהיה ורוד."

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל

צור קשר